המילה פירסינג מגיעה מהמילה באנגלית PIERCE כלומר לנקב, *בעברית צחה אומרים נִזּוּם.

פירסינג הוא בעצם עשיית נקב בגוף כדי להכניס לתוכו תכשיט.

קצת היסטוריה על פירסינג

היסטורית הפירסינג לפי מה שאנחנו מכירים, התחיל בתור המנהג לעשיית נקבים כבר מלפני 5000 שנה, האדם העתיק ביותר שנמצא עם נקבי פירסינג הוא "אוצי", אוצי נמצא קבור בהרי האלפים כשהוא שמור במצב טוב כשמדענים בדקו אותו גילו שהוא היה קבור שם במשך 5300 שנה!

מה שיותר מפתיע זה שהם מצאו עליו 61 קעקועים ותנוחי אוזניים מורחבות.

אבל זה לא נגמר באוצי, קיימים בהיסטוריה המון מהנהגים לעשיית פירסינג, מבלי להתרחק יותר מידי בהודו מאמינים שנזם בנחיר השמאלי עוזר להפחית את כאבי המחזור, אצל האצטקים העגילים שלהם הצביעו על ההיררכיה למשל בני אצולה היו משתמשים בהרחבות לחיים ואוזניים מחומרים יקרים כמו זהב ואבנים יקרות ואנשים במעמד נמוך יותר יכלו גם הם להרחיב את הנקבים שלהם ולענוד עגילים אך הם השתמשו בחומרים זולים כמו עצם או עץ.

גם תות ענח אמון חטא בחיבה להרחבות, כשמצאו את המסכה של תות ענח המון גילו שהיו לו הרחבות באוזניים, גם בודהה לא הצליח להתחמק והרחיב את תנוחי אוזניו לפני שהוא יצא אל מסעו והפך לבודהה שאנחנו מכירים היום, ניתן לראות את תנוכיו המורחבות לאחר שהוא הסיר את העגילים בפסלים ובתמונות שלו כיום. בתנ"ך מוזכר לנו הנזם של שרה.. 

בקיצור פירסינג זה לא דבר חדש ומודרני כמו שחשבנו. 

אז אם זה ככה למה כל כך קשה לחברה לקבל פירסינג?

כיום, תרבות הפירסינג הפכה למיינסטרים ולא למנהג כמו בעבר. למען האמת, המינסטריים התחיל אי שם בשנות ה 60 עם הנזם שהתגלגל לעגיל בלשון והפך לפירסינג בטבור בשנות ה 90.. כיום יש עשרות סוגי פירסינג מהאוולד סקול כמו שפה/ גבה עד להכי חדשים כמו דרמל וטראגוס. 

דרכי טיפול בפירסינג

כיום עם כל ההתקדמות הרפואית עדיין חשוב מאוד לטפל בפירסינג כדי לא להגיע למצב של אינפקציה אם נתחיל מההתחלה, אז תהליך הפירסינג נעשה כך שאנחנו בעצם יוצרים לעצמנו פצע פתוח ולתוכו מכניסים את העגיל.

המערכת החיסונית שלנו פועלת ברקע ומנסה לסגור את הפצע אך היא לא מצליחה כי יש שם עגיל (דה) ואז היא מנסה להחלים כשהעגיל נמצא בתוכה. התהליך הזה ארוך יותר מפצע רגיל כי אם אתם בריאים הפצעים שלך נסגרים תוך פחות משבוע אבל לפירסינג, בגלל שיש שם עגיל שעוצר את הפצע מלהיסגר, לוקח כמה חודשים להחלים ולכן המקום חשוף לזיהומים, מהסיבה הזאת חשוב מאוד לחטא את הפירסינג במי מלח ומשחה במידת הצורך.. 

כיום יש מגוון רחב של עגילים כשהסוג מתכת הנפוץ ביותר בפירסינג הוא סרג'יקל סטייל. זו אותה המתכת שרוב הכלים הסנטריים של הרופאים עשויים ממנה, אחרי הטיטניום שהיא מתכת אלטי אנרגטית ואז עגילי הזהב והכסף. גם סגנונות העגילים הם רבים ומסוגננים כמו מוטות חישוקים עגילי לחץ משקולות שרשראות ועוד.. 

פירסינג ביהדות 

לפי היהדות, להבדיל מקעקועים, אין חוק האוסר על פירסינג וכמו שציינו קודם, נזם ועגילים מוזכרים בתנ"ך פעמים רבות.

רבים חושבים שהפירסינג אסור בתנ"ך מהסיבה שזו פגיעה בעצמנו, וידוע שאסור לאדם לפגוע בעצמו במזיד, אך רבנים חולקים על כך ומותירים זאת בתנאי שהפגיעה נעשית כדי להתייפות ולא כדי להכאיב - הכתבה המלאה. 

מה החוק אומר לגבי פירסינג? 

על פי החוק בישראל, בשביל לעשות עגיל או פירסינג עליכם להיות מעל גיל 16.

אם אתם מתחת לגיל 16 יש לבוא מצוידים באישור מההורים - חלק מהפירסרים יסתפקו באישור בכתב וחלק יסכימו לחורר אתכם אך ורק בליווי פיזי של אחד ההורים או האפוטרופוס שלכם. 

סיכונים בעשיית פירסינג

קיימים בפירסינג מספר סיכונים שעם טיפול נכון ניתן לצמצם אותם לסיכון אחד עיקרי שהוא דחייה של העגיל. 

נתחיל: 

1. אינפקציה - אינפקציה משמע זיהום, כמו שאמרנו הפצע פתוח לזמן ממושך ולכן הוא נוטה למשוך אליו לכלוך שאם חוסר טיפול עלול להוביל לאינפקציה. ניתן להימנע עם טיפול נכון והיגיינה.
2. עשייה לא נכונה - אינפקציה ומחלות אחרות יכולות לקרות גם מסיבה של עשיית פירסינג בעזרת כלי / אדם לא מקצועי. לכן חשוב לעשות פירסינג במקום מוסמך וסטרילי.
3. אלרגיה - אלרגיה למתכת יכולה לקרות (אלרגיה לניקל נפוצה מאוד בקרב נשים) לכן מי שמודעת לאלרגיה שלה מומלץ לה לבחור מתכת אן אלרגנית כמו זהב וטיטניום.

3. דחייה של הפירסינג - דחייה של הפירסינג היא מצב בו הגוף דוחה את העצם הזר שקיים בתוכו והעגיל פשוט נפלט החוצה. זה קורה בתהליך שהחלק שמחסה את העגיל מצטמצם ומצטמצם עד שהוא נעלם. במצב כזה של זיהוי דחייה מומלץ להסיר את העגיל לפני שהוא נדחה לחלוטין ונופל.